מחקר זה בוצע על ידי הארגון העולמי לחקר כאב ( International Association for the Study of Pain).
הגדרת כאב לפי הארגון - "חוויה חושית ורגשית לא נעימה הקשורה לנזק ממשי או פוטנציאלי לרקמות או מתוארת במונחים של נזק כזה".
מערכת העצבים מתווכת הכאב, שלמה ומתפקדת כבר מרגע הלידה. ולכן רצו החוקרים לבדוק את השפעת מתן מי סוכר לתינוק, לצורך הפחתת כאב.

 

המחקר בדק מתן מי סוכר בריכוזים שונים, בפרוצדורה של דקירה בעקב. בארץ פרוצדורה זו מבוצעת לכל יילוד בבית החולים לסדיקת סקר מחלות ילודים. הפרוצדורה כרוכה בדקירה ולאחר מכן לחץ על העקב.

מתן מי הסוכר הושווה להשפעת משכך כאבים של חלב אם (המכיל לקטוז).
 

למחקר נבחרו 125 יילודים בריאים, לאחר היריון ולידה תקינים וללא סיבוכים בתר-לידתיים. בוצעה התאמה לגיל ההריון, משקל הלידה והתפלגות מין הילוד. קבוצת המחקר חולקה ל-5 קבוצות של 25 כל אחת.

• קבוצה אחת כללה נבדקי ביקורת אשר קיבלו מים סטריליים ללא טעם.

• 3 קבוצות קיבלו 1 מ"ל של תמיסות גלוקוז במיהולים שונים - 10%, 25% ו-50% בהתאמה.

• הקבוצה האחרונה קיבלה 1 מ"ל של חלב אם מפורק (EBM).
   

לפני הדקירה בעקב תועד מצבו הגופני של הילוד: מצב העוררות, קצב הלב הבסיסי (HR) וריווי חמצן דרך העור (SpO2) על ידי מד סטורציה ודופק בכל יילוד. הדקירה עצמה בוצעה באמצעות מכשיר דקירה אוטומטי, על מנת שכל דקירה תהיה בעלת חוזק זהה בין הילודים. כמו כן בוצעה הקלטה לתהליך, אשר שימשה להקלטת הבכי ומשכו.
התמיסה ניתנה דרך הפה באיטיות במשך 30 שניות באמצעות מזרק שהונח בפה. ניקור העקב נעשה לאחר 2 דקות תוך נקיטת כל אמצעי הזהירות והסטריליות הנדרשים. קצב הלב וסטורציה נוטרו במהלך הפרוצדורה באמצעות מד סטורציה ודופק.

הערכת תגובת הכאב - תגובת הכאב הוערכה על ידי רישום משך הבכי, שינוי בדופק, שינוי בריווי החמצן, וציון פעולת הפנים לאחר ההליך. 

 

תוצאות המחקר:

משך הבכי הממוצע והבכי הכולל במשך 5 דקות היה נמוך משמעותית בקבוצות שקיבלו תמיסות גלוקוז של 25% ו-50% בהשוואה לקבוצת הביקורת ולתינוקות שקיבלו חלב אם מפורק. ההבדל בעלייה הממוצעת בדופק, וירידה בסטורציה היו מובהקים סטטיסטית בין קבוצת הביקורת, קבוצת חלב האם, ויילודים שקיבלו תמיסות גלוקוז של 25% ו-50% בהתאמה.
בהשוואה לקבוצת הביקורת, כל התמיסות האחרות שניתנו (10%, 25%, 50% גלוקוז וחלב אם מפורק) נמצאו כמפחיתות כאב ומפחיתות תגובות פיזיולוגיות והתנהגותיות של כאב, בילודים שעברו דקירה בעקב. התמיסות של 25% ו-50% גלוקוז נמצאו בעלות אפקט משכך כאבים מירבי ושתיהן נמצאו יעילות באותה מידה. לחלב אם מפורק ולתמיסת 10% גלוקוז יש אפקט משכך כאבים שווה אך פחות מ-25% או 50% גלוקוז.
 

לסיכום, ניתן להשתמש בשיטה פשוטה ובטוחה זו לשיכוך כאבים בקלות ביילודים העוברים הליכים מייצרי כאב בכלל, והליכי דקירה בפרט. 

​

​

SK Jatana Lt Col. 2003. Analgesic Effect of Oral Glucose in Neonates. MJAFI. Volume 59, Issue 2, April 2003, Pages 100-104  

 

קישור למאמר: https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S0377123703800485